אור שמח על משנה תורה, הלכות מקואות ב׳:ח׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

מקור משנה תורה, הלכות מקואות ב׳:ח׳
8 חֵץ הַתָּחוּב בְּאָדָם בִּזְמַן שֶׁהוּא נִרְאֶה חוֹצֵץ. וּבַזְּמַן שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה טוֹבֵל וְאוֹכֵל בִּתְרוּמָתוֹ לָעֶרֶב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חֵץ טָמֵא. וְכֵן מִי שֶׁבָּלַע טַבַּעַת טָמֵא וְטָבַל הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם הֱקִיאָהּ אַחַר שֶׁטָּבַל נִטְמָא בְּמַגָּעָהּ שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל הַבְּלוּעִים בְּגוּף הַחַי לֹא מְטַמְּאִין וְלֹא מִתְטַמְּאִין. נִכְנְסוּ צְרוֹרוֹת וְקֵיסָמִין בְּסִדְקֵי רַגְלָיו מִלְּמַטָּה חוֹצְצִין:
פירוש אור שמח על משנה תורה, הלכות מקואות ב׳:ח׳
8 חץ התחוב באדם כו'. תוספתא מקואות פ"ח אבל בשל עץ אינו חוצץ, לפי גירסת הגר"א. ונראה פירושו דאם החץ של מתכיות נטמא מהאדם במגעו או כשהחץ טמא ואם יגע בו בידיו יפסול את ידיו ויהיו מסואבות ויפסולו תרומה לכן בנראה חוצץ, אבל בשל עץ כיון דהוי פשוטי כלי עץ ואינו נטמא לכן אינו חוצץ דאינו חושש להסירו, וכן משמע דכאן בחץ הנטמא מיירי דמסיק דאם אינו נראה טובל ואוכל בתרומה היינו אע"ג דהחץ הטמא בלוע בו אוכל בתרומה. אמנם הר"ש גורס דבעץ חוצץ יעו"ש וטעמו דבמתכת ההסרה סכנה יעו"ש ואכמ"ל:
9 וכן מי שבלע טבעת כו' במגעה. נ"ב שכלי טמא מת אינו מטמא במשא לשיטת רבינו. ומש"כ רבינו שכבר ביארנו הוא בהלכות טומאת מת פ"כ יעו"ש: